היתה זו פגישה בה היתה שמחה קטנה סיפרתי אז איך הושיט לי את התיק בשבילו היו אלה שעות של חסד ממרחק הימים אז עוד חייכנו     חשבנו אז יש חיים ואנחנו תועים   היום בוכים בלילה מקשרים עליונים   חשבנו אז הכל הפקר.

אני עצמי מתאוששת בין מוות של קלון לביני בין אלה שהאכילו לבין אלה שחבשו אני עצמי עדיין מוצפנת במעילי הכחול נמלטת מן הבית אני עצמי עדיין מתכתבת שוקלת כל מילה ומילה ברקע צלילים מתערבים בתוך צלילי קול האהבה שריפה ניצוצות אהב...

כשהלכת בפסיעות מתקצרות גנזת גם פנינים וחרוזים שאינם נתנים להמסר   זה הצער שלשה לשגיאה מעורבים שזורים   - בטל כשרון "המעשה " ביודעין פנינים אין להם שמירה אלא בקרקע.