זה כמו שמישהו יבוא למחברת יומני היקר שעל הכריכה יש את כל החריטות עט שלי עם המדבקות החמודות שלי שעושות לי חשק לפתוח את המחברת ויתחיל לתקן לי שגיאות כתיב ויעיר הערות ביניים וישלח את המחברת שלי לניקוי יבש ויעביר אותה לפונט הכי מדכא שיש לוורד להציע ואפילו שעברתי חוויה מרגשת ואני כבר מחכה כל היום להגיע למחברת כי שכחתי אותה בבית ואני מחכה לה והיא מחכה לי ואני באה ומגלה שהמחברת היא עוברת עכשיו שינויים והיא למעשה בשביתה ובעצם היא בעיצומים המחברת והיא אומרת מה הבעיה הכל בסדר בואי שבי תכתבי ובא לי לקמט לה את הדפים והיא אומרת לא, אי אפשר נו מה יש לך שבי תכתבי מה הבעיה ואני אומרת לה את לא כתמול שלשום והיא אומרת נכון, אני יותר טובה מזה ואני אומרת לה אני לא יודעת אני לא מכירה אותך את לא עושה לי חשק והיא אומרת לי אבל דה טיימז, ד'יי אר א-צ'יינג'ינג ואני אומרת לה וואי את לא יודעת איזה דברים את מזכירה לי ורק לו היית כתמול שלשום הייתי מספרת לך מה את מזכירה לי עכשיו כמו שהיינו תמיד עושות ועכשיו את באה ללמד אותי תיאוריות של רשתות חברתיות ואת מזכירה לי כמה דברים יש לי לעשות במחשב שלא קשורים לכתיבה ואיזה מרגיז זה לפתוח עכשיו את היומן שבסדר כבר התרגלתי שזה יומני האישי האלקטרוני והוא מעביר אותי כל מיני זוועות כמו באגים וכל מיני מילים מעולם הטכנולוגיה הכה-לא רומנטי ולא עושה השרהה ובאמת עיניים שלי את לא יודעת איזה דברים אני רוצה לספר לך ואת פשוט לא בפורמט הנכון כפרה עליי, את פשוט לא. ובאמת אם רק היית יכולה לשמוע עכשיו מה יש לי ספרת לך היית מוותרת על כל השינוויים המוזרים והתקופה הקשה שאת עוברת ותשמעי אני יוצאת כאן מה שנקרא מודה באשמה שפיתחתי אינטימיות עם הבלוג שלי השם ישמור. אז כן, יש לי מחברת של בטי-בופ עם עט בשקל וחצי שקניתי ואני כותבת שם ליומני היקר אבל לפעמים מבזבק לי איזה צורך לשמוע תקתוקים אז קניתי קסטנייטות ורקדנית פלמנקו שילוו אותי לכל מקום שאני כותבת.