טיילתי היום בשכונה. לא רחוק מהבית ניתקלתי בפוגל השומר, שהזכיר לי את מאיר. עשר שנים שאני מתגעגע לבלוז הכנעני שלו. פעם בשנה 'יוּד' מזכיר לנו אותו, אבל מי שאהב אותו זוכר אותו כל יום.
פעם, לפני שש או שבע שנים הייתי בדרום צרפת במקום שנקרא sophia antipolis, לא רחוק מניס. בדרך חזרה לשדה התעופה, בנסיעה לאורך החוף, פתחתי רדיו, ותוך כדי שיטוט בסקלה הגעתי לתחנה צרפתית בשם chalom שהתנגן בה שיר של מאיר. זו היתה הרגשה חלומית, הריבריה + מאיר.
...
ועוד מבט אל הירח על העיר ועל הים
ואז חבר בא ואומר זמנך עבר
...
שבת שלום
תגובות (9)
לא מאיר
יש כמה מילים טובות לומר על המופע לכבוד מאיר בקיסריה אבל לא מעט מרירות לשפוך על הניחוח הסטיילסטי, הירוק מלא מלא ב"לחיות נכון" לעומת השירים החומים ומאתגרי ה"חיים הנכונים" שהיו מנת חלקו של מאיר
אפשר לקרוא להם צהובים, אפשר לקרוא להם חומים, אבל בטח לא מדיפים ניחוח של מים מינרלים, מזון בריאות ואלכוהול בצורת קוקטייל ירוק.
איש של אלכוהול, מצוקה כלכלית, העדר הכרה בכישרונו, בילבול אישי מתמיד, כל כך רחוק מהאווירה הנוצצת והנקיה של קיסיריה.
בשנת 88 הופיע באיזה בר שכונתי בחיפה.
השכר שלו באותה הופעה היה, אלכוהול חופשי כל הערב וכסף למונית לבר וחזרה הביתה.
כשראיתי את חגיגת הרמי קליישטנית בקיסריה, חשבתי שזה מאוד נחמד מוזיקלית אבל כל כך רחוק מהבן אדם שהוא היה
ראיתי ראיון עם קוטנר שהסביר שבחייו מאיר הגיע לקהל מאד מצומצם. ההופעה בקיסריה הצליחה לפרוץ, לפי קוטנר, איזשהו מחסום ולהביא את היצירה של מאיר לקהל רחב יותר.
ראיתי את ההופעה רק בטלויזיה (אני מעדיף את ההופעות שהיו בקיבוץ). את רוב הביצועים אהבתי פחות, אבל פה ושם היו כמה ביצועים שנראו לי 'נכונים'. אני חושב שאותם מבצעים שהתיחסו למילים ולא רק ללחן, הצליחו להתחבר למוסיקה.
(זה הקטע הכי ארוך שכתבתי בחיים על מוסיקה)
הצליח לך, להיות חיובי :-)))
/null/text_64k_1#
הוספת תגובה
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה