עזבו אותי נו

שבוע חופש לקחתי מהעבודה כדי לצייר. אני די שונא לצייר אבל חייב, לא בגלל שזה בוער בי אלא מפני שאני צריך להכין תיק עבודות כדי להתקבל לאוניברסיטה. אמרו לנו לחשוב, הטכניקה פחות חשובה. אמרו לנו שהם רוצים לראות יצירתיות, ראש פתוח.

כל מה שיוצא לי זה נשים ערומות. לא משהו גס, משהו בנאלי, אור וצל, עיפרון, פחם. אני גולש באתרי סקס כדי למצוא אישה (מזויינת) אחת שעומדת ומראה לי את הגוף שלה. קשה להשאר אדיש וגם קשה למצוא תמונה שכזו מפני שהן כולן עסוקות בלקבל זין ואין דרך עדינה לומר זאת.

מוזר איך שבמילים אני יכול לצייר להם כל דבר שירצו, אבל כשדורשים ממני לתאר בצורה גרפית אני מתחיל להזיע. ההיגיון אומר שההשראה אינה מבדילה בין מילה לקו, אבל נראה שהיא מדברת אלי בשפה שהעיניים לא יודעות להבין.

ואם היו אומרים לי, אפילו, להלחין יצירה לפסנתר, הייתי מנפיק להם התחכמות בשלושה סולמות ומוסיף איזה כלי מיתר צ'רקסי שמישהו פעם שכח להמציא. ואם היו מבקשים שאתקן להם את המדפסת, למשל, תיק-תק הייתי מתקבל אצלם ללימודים.

בכל מקרה, אני עוד תקוע עם הבחורות הערומות. חוץ מכדים, זה כנראה נושא הציור הנדוש ביותר בעולם. מצד שני, יש גם מיליון דרכים לכתוב על אהבה וחלקן דווקא כן מקוריות. אז איך מציירים בחורה ערומה בדרך מקורית? הייתי דופק לה איזו תנוחה סקסית אבל מצייר רק את האיברים הפנימיים שלה, אם רק הייתי יודע לצייר איברים פנימיים. אפשר גם לבנות אותה מצורות הנדסיות פשוטות, אבל זה נשמע לי מסובך. אגב, אם אני מתחרמן מהציורים זה אומר שהם טובים?

קיבינימאט, אני רואה איך השבוע הזה הולך לעורר בי געגועים עזים לעבודה. למה בכלל שאדע לצייר אם אני רוצה לבנות אתרי אינטרנט? ומה הקטע של לשלם 750 שקל דמי הרשמה? זה כדי לסנן את השכבות החלשות? את הכוס של מי צריך ללקק פה כדי להתקבל ללימודים אקדמאים? תכל'ס, זה יכל להיות הרבה יותר פשוט.

כל הבחורות הערומות האלו עושות אותי גס רוח. אולי פשוט כדאי לישון על זה. אחרי הכל, זה לא דבר כל כך נורא לחשוב עליו.

בואנס נוצ'ס.